הסיפור שלי מתחיל בערך לפני שנתיים. הצטרפתי לאמא שלי לביקורת אצל הרופא שניתח אותה ועשה לה 'טבעת'. לפני שיצאנו הוא שאל אותי 'נו, למתי לקבוע לך את הניתוח?'.
חייכתי ואמרתי שאני עדיין לא נואשת ושאני אוכל לרזות לבד. בתוכי הבנתי שאם אני כבר גדולה מספיק בשביל הניתוח סימן שהגיע הזמן לעשות משהו. למרות שהאופציה להיכנס לחדר הניתוח נראתה קורצת במיוחד החלטתי לנסות בפעם אחרונה לבד. עליתי על המשקל וחשכו עיניי. 130 ק"ג על 173 סנטימטרים, לא הייתי מודעת למשקל העצום אליו הגעתי. השקילה היתה ביום ששי ומיום ראשון שלאחר מכן התחלתי את דיאטת אטקינס שהכרתי מניסיון העבר שלי.
הדיאטה עבדה מצויין, משבוע לשבוע ירידות משמעותיות במשקל וכמה חודשים אחר כך כבר החלטתי שאני יכולה להתחיל לעשות קצת ספורט (לפני זה פשוט הייתי כבדה מידי). נרשמתי להולמס פלייס בעזריאלי בכוונה ללכת פעמיים שלוש בשבוע וכך עשיתי.
בכל בוקר ראיתי את אנשי הספינינג יוצאים מאימון נוטפים זיעה עם חיוכים גדולים על פניהם וכל הזמן תהיתי אם גם אני יכולה.
בבוקר יום ראשון אחד, נכנסתי לשיעור הספינינג הראשון בחיי. היה מדהים, הצלחתי, אפילו לא היה לי קשה מידי ומאותו היום אני עושה ספינינג 4-5 פעמים בשבוע. אחרי כמה חודשיםהבנתי שאני תקועה על אותו המשקל (ונותר עוד הרבה להוריד) והתברר לי שזה בעיקר בגללשעשיתי המון ספורט ולא אכלתי פחמימות. החלטתי שהגיע הזמן לשינוי ומכל מקום שאליופניתי עלה השם צחי כנען. התקשרתי, קבעתי תור וכבר באותו השבוע הייתי אצלו. עברתילתפריט בריא עם כל אבות המזון והתחלתי להרגיש שהספורט ניהיה קל יותר ובכלל ששיפרתי את אורח החיים בצורה מדהימה.
באחד מסופי השבוע שביליתי בבית הוריי, קראתי את מגזין מנטה ובין היתר היתה כתבה על אלונה פרידמן שקמה בוקר אחד והחליטה שהיא עושה טריאתלון. אני שכבר הייתי מנוסה מאוד בחלק של האופניים החלטתי שגם אני יכולה ובאחת משיחות המסדרון שמעתי על טריאתלון הנשים של הרצליה. למחרת כבר הייתי רשומה למקצה העממי. אמרתי שאני אלך רק בשביל לסיים. אפילו אחרונה.
התחלתי להתאמן בקצב כפול, רכשתי אופניים, נעלי ריצה חדשות, כפפות, קסדה, טייץ לרכיבה, משקפי שמש ומה לא…
בינתיים הירידה במשקל נמשכה כמובן ובשבוע התחרות הייתי 47 ק"ג פחות!!!
בסופו של דבר, סיימתי את התחרות.
במקום 65 במקצה שלי מתוך 120 נשים. ממש לא אחרונה 🙂
החוויה היתה מדהימה, לא האמנתי כמה עוצמתי הכוח הנשי. אין לי ספק שזה היה טריאתלון אחד מיני רבים שאני אעשה בחיי ואני רוצה להודות לכל מי שהיה חלק בתהליך המדהים שעברתי. אני בן אדם חדש בזכות כולכם! (וכן, גם בזכות עצמי!)
תודה למר. אטקינס על הפוש הראשוני, לצחי כנען על אורח החיים הבריא שלימד אותי, לברק גרשון על התמיכה והדחיפה, לצוות טריאתלון הנשים שהעביר אותי חוויה ראשונית מ-ד-ה-י-מ-ה והכי חשוב למשפחה והחברים על שהיו לצידי בכל התהליך הקשה והמייגע שעדיין לא הסתיים ועל שסבלו את כל בלבולי המוח שלי.